העלייה התלולה בלשון הרע ובכזבים המופצים ברשתות החברתיות הביאה עמה גל של תביעות דיבה, אולם בירור תביעת לשון הרע בבית המשפט עלול דווקא להעצים את הפגיעה ולתרום להפצת המסר השלילי שוב ושוב. הצד הנפגע גם לא יקבל בהכרח מענה לשאלות שמעסיקות אותו כמו מה עמד מאחורי הפצת הדיבה. הגישור לעומת זאת, בנוי לספק מענה בדיוק לסוגיות אלו
ספורטאי ידוע בשנות הארבעים לחייו תבע יותר מ-200 אלף שקל מסטודנטית למדעי הרוח בגין פרסום לשון הרע במזיד. "הוא עבריין מין ויש להיזהר מפניו", היא כתבה בפייסבוק מעל תמונתו. עד מהרה אנשים שיתפו את הפוסט המשמיץ וסימנו "לייק", מה שהפך את הפוסט לויראלי במיוחד. "אחרי שתפצי את מרשי על הנזק שגרמת לו, הוא מתכוון לתבוע גם את מי ששיתף את הפוסט שלך", הבהירה עורכת הדין שייצגה את הספורטאי, עוד בטרם החל הגישור.
הסטודנטית ישבה בחדר הגישור בראש מושפל בלא להוציא מילה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא פגשה בספורטאי, אשר באבחת מקלדת ביקשה - מסיבה שעדיין אינה ברורה - להרוס את חייו. הוא ישב מצידו השני של השולחן, לפת את ראשו בידיו, נמנע מליצור עמה קשר עין.
כשביקשתי ממנו לספר את סיפורו, הוא לרגע הסס, ואז הטיח בסטודנטית: "למה עשית לי את זה? מי את שהעזת לייחס לי דבר כזה נורא? מי עומד מאחורי זה? אנחנו לא מכירים. אמללת אותי ואת כל משפחתי. למה?"
הסטודנטית הייתה מבוהלת. היא שתקה, וגם כשלרגע נדמה היה ששפתיה נעות, אולי כדי לספק את התשובה שהספורטאי כה התאווה לה, הסה אותה עורך דינה. תוך מספר דקות הודיע התובע כי הסיטואציה לא מתאימה לו והוא מבקש להפסיק את הגישור, אולם עורכת הדין שלו שכנעה אותו להישאר. הגישור המשיך.
בבית המשפט השחקנים המרכזיים נדחקים הצידה
הרשתות החברתיות תרמו רבות לעלייה התלולה במקרי לשון הרע בשנים האחרונות. כשהצדדים מופנים לגישור הם לרוב מגיעים טעונים מאוד. פגיעה בשמו הטוב של אדם מייצרת תחושה חזקה של בושה, אכזבה ויצר נקם, ואף משפיעה על מעגלים נוספים של הצדדים לתביעה.
בבית המשפט יתנהל הליך פורמלי, מובל ברובו בידי עורכי הדין, ומבוסס בעיקר על הפן העובדתי והתרגום המשפטי לסכסוך. לא אחת הצדדים הופכים שוליים בהליך המשפטי, וגם כשניתן פסק הדין, הוא לרוב אינו מספק את התשובות לחלק מהשאלות שמעסיקות אותם, היות ולא מתקיים שיח בין הצדדים. ההכרעה המשפטית תעסוק בשאלה היבשה האם מתקיימים המבחנים שקבע החוק לקיום לשון הרע, והאם מתקיימות ההגנות שמקנה החוק, כאשר במקרה שבית המשפט קובע כי הוצאה דיבתו של התובע, הוא יפסוק לו פיצויים. אולם, לא מצופה מבית משפט לתת מענה בממד הבינאישי והרגשי, החל מהסבר על אודות המניעים להוצאת לשון הרע, עבור דרך לקיחת אחריות על המעשה מצד הנתבע שפגע, ועד התנצלות וסליחה.
לשון הרע אינו כולל בתוכו את סעד ה"התנצלות", אלא מסתפק בלהציע "פרסום תיקון או הכחשה", ללא היסוד הרגשי. היטיבה להגדיר זאת סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת יהודית שבח באחד מפסקי דינה: "לא ניתן להכריח נתבע להצטער על דבריו". השופטת שבח הסבירה כי אין לבית המשפט סמכות לכפות חרטה על נתבע או לעודד הצהרות סרק וצביעות שאין מאחוריהן אמת. "תיקון לשון הרע נעשה במסגרת החוק על ידי תשלום פיצוי ופרסום הכחשה ותיקון", היא קבעה, "אילוץ המפרסם להתנצל איננו חלק מסעדי החוק".
לעומת זאת, בגישור יש לצדדים השפעה עצומה מה יאמֵר, מה יישאל ולמה תינתן תשובה.
למעשה, הצדדים לסכסוך יכולים לתפוס בחדר הגישור את מרכז הבמה, ומתן מענה לצרכים שלהם יהיה חלק חשוב בתהליך.
פעמים רבות תהליך אמירת הסליחה הוא האתגר המרכזי בתוך הגישור - תהליך שמאפשר לצדדים לסיים את האירוע ולהמשיך הלאה – ולרוב, לא במקום פיצוי כספי, שיצטרף להתנצלות (ראו פוסט קודם ). זה אחד היתרונות הבולטים של בירור סכסוך בתחום לשון הרע בחדר הגישור ולא באולם בית המשפט.
הגישור מאפשר למנוע הפצה נוספת של לשון הרע
יתרון נוסף בליבון הסוגייה בחדר הגישור הוא האפשרות לשמור על פרטי הסכסוך חסויים. בתי המשפט כפופים לעיקרון הפומביות, להוציא מקרים חריגים. בירור תביעת לשון הרע בבית משפט צפויה להגדיל את הפגיעה בפרטיות ולהפיץ את המסר השלילי בקרב מעגלים נוספים בציבור. כך, הפגיעה בשני הצדדים עלולה להתעצם.
פעמים רבות דיון בבית משפט בתביעת דיבה, מתרחש זמן רב אחרי קרות האירוע, מקום שהציבור כבר "שכח" מהעניין, והאירוע, ככל שהוא בעל עניין ציבורי, עלול להציף מחדש את הפרסום הדיבתי.
לעומת זאת, בירור תביעת לשון הרע בין כותלי חדר הגישור מאפשר פרטיות ומוגנות מפני הפצת לשון הרע במעגלים נוספים. בפני הצדדים פתוחה האפשרות להסכים על כללי סודיות שיחולו על כל המשתתפים בגישור וההסכם הסופי יכול לחסות תחת סודיות מלאה. ההסכם יכול להכיל גם התחייבות שלא לחזור ולהפיץ לשון הרע בין הצדדים, כולל פיצוי מוסכם מראש במידה והתחייבות זו תופר.
******
בחזרה לספורטאי ולסטודנטית. ככל שהתקדם הגישור, בשיחות נפרדות ובפגישות משותפות, הלכה והבינה הנתבעת את עוצמת ההשפעה של פרסום הפוסט שלה בפייסבוק ואת השלכותיו, וכך גם הלכה והתבהרה התמונה: הסתבר שהיא עצמה הייתה בעבר קורבן להטרדה מינית וכיום פעילה בקבוצות פייסבוק סגורות. מנהלת של אחת הקבוצות ביקשה ממנה לפרסם את המידע על אודות התובע. מאחר שהסטודנטית סמכה על אותה מנהלת ב"עיניים עצומות" היא לא בדקה את המידע והייתה משוכנעת שהפרסום נועד למנוע ממנו לפגוע בנשים אחרות. אולם, בדיעבד התברר שהמניע של אותה מנהלת היה "סגירת חשבון" עם הספורטאי.
הגילוי הזה הפתיע את הסטודנטית. היא נתקפה בהלה והבינה את גודל הטעות בפרסום. לבסוף היא הביעה צער והתנצלה בקול חלש ובראש מושפל. הספורטאי הבין בתהליך הזה "מאיפה הפרסום נפל עליו", כדבריו שלו, והביע סיפוק מכך שהנתבעת מבינה את גודל האחריות והטעות שבהתנהלותה. הוא עדיין דרש ממנה פיצוי משמעותי "כדי שיכאב לה בכיס והיא תלמד לקח".
היא מצידה הבינה שהגנת "אמת דיברתי" לא קיימת לה בבית המשפט, וגם חששה מפומביות ההליך ומהמעמד, ולכן הסכימה לשלם לו כ-90 אלף שקלים, אותם נאלצה ללוות מהוריה.
עורכי הדין של השניים הודיעו לבית המשפט כי הם הגיעו להסכמה בגישור ומבקשים לדחות את התביעה. הפרטים נותרו חסויים לרווחת שני הצדדים.
אמנם במקרה הזה התברר כי לתובע נעשה עוול והוא קיבל מענה בהליך הגישור, אולם אין באירוע יוצא הדופן הזה כדי להעיד על הכלל בנוגע לתלונות אודות תקיפות או הטרדות מיניות, שרובן מתבררות כנכונות. ישנה חשיבות רבה בקיום קבוצות ברשת החברתית אשר מאפשרות לנשים ולגברים להביע את קולם, לשתף אודות אירועים שחוו ולנסות להשיג צדק וביטחון גם במקום בו ההליך המשפטי אינו מספק. באותו אופן, גם הגישור יכול לשמש זירה שבה ניתן לענות על צרכים שהזירה המשפטית אינה עונה עליהם. בעוד דיני לשון הרע המסורתיים נותרו בלא שינוי של ממש אל מול האתגרים שמציבות הרשתות החברתיות, הגישור מייצר את היכולת לתת מענה יצירתי, גמיש ומעודכן לרוח התקופה.