בסוף כל הסכמה של מגושר יושב מגשר עם דילמה

איזון בין הכוח וההשפעה של המגשר לבין האוטונומיה של המגושר היא משימה מורכבת שמעלה תהיות רבות על יחסי הכוח בחדר הגישור. גם גישור שמסתיים בהצלחה מביא עמו לא אחת חשבון נפש ושאלות אתיות, כמו מה ההבדל בין שכנוע לגיטימי בגישור לבין מניפולציה שמשפיעה על תוצאותיו

אישה בשנות ה-40 לחייה נעצרה על ידי קצין משטרה עקב תלונות שהגיש הגרוש שלה על הטרדות טלפוניות ופגיעה בפרטיותו. היא נחקרה והובאה בפני שופט, ששחרר אותה בתנאים מגבילים. אותה אישה חשה מושפלת ושנעשה לה עוול כבד, והחליטה לתבוע פיצויים גבוהים מהמדינה בגין מעצר שווא. בית המשפט המליץ לצדדים לפנות לגישור.

לחדר הגישור הגיעה האישה מלווה בעורך דין שייצג את משפחתה לאורך השנים בעסקאות רבות, ונקרא על ידה לסייע בטיפול באירוע מרגע המעצר ועד התביעה. הבעיה: הוא התמחה בנדל"ן בלבד, וזאת כאשר מן הצד השני התייצבה מטעם המדינה עורכת דין מנוסה בתביעות מסוג זה.

במהלך הגישור היה נדמה כי כל הכאב והזעם של האישה כלפי הגרוש שלה, מתנקזים לתביעה הכספית מול המדינה. ככל שהתקדמו הגישור והניסיון להגיע להסכמה, התקבע פער כספי גדול בין הצדדים. "בוחן המציאות" שערכתי בחדר – במטרה להאיר בפני הצדדים את התוצאות הצפויות של ההליך המשפטי - התקבל בהתנגדות גדולה מטעם האישה ועורך דינה. להערכתי, היה סיכוי שהאישה תקבל פיצוי כלשהו בבית משפט, אך נמוך בהרבה מהסכום שהיא תבעה. ניכר היה כי עורך דינה לא מצוי בתחום ובעיקר מעוניין לרצות את האישה ובמיוחד את אביה. הגישור נתקע והיה ברור כי הצדדים בדרך חזרה לבית המשפט.

בשלב זה ביקשתי את הסכמת הצדדים לקיים פגישה נפרדת עם האישה – לבדה, וללא עורך דינה. "הוצאת" עורך הדין היתה צעד חריג יחסית, אך מטרתי היתה לחבר בפגישה את האישה לעצמה ולצרכים האמיתיים שלה. שאלתי אותה מה ייחשב מבחינתה להישג בגישור ולחילופין בבית המשפט. בפגישה הזו, אחת על אחת, האישה בעיקר הקשיבה ושתקה. לאחר זמן קצר היא ביקשה לסיים את הפגישה.

באותו רגע הייתי בטוחה שהאישה תמשיך להתחפר בעמדתה, וכי דין התיק לחזור לבית המשפט. אולם אז היא יצאה מהחדר והכריזה: "אני מסירה את התביעה". עורך דינה והנתבעים הופתעו מאוד. אני הופתעתי אף יותר. בעיקר משום שלא היה כל סימן מקדים שבישר את השינוי המהיר בעמדת האישה וכי כך הגישור עומד להסתיים. עובדה זו שלחה אותי ל"חשבון נפש" על מהלך הגישור שסופו המפתיע עורר בראשי תהיות רבות.

*****

יום כיפור כבר מאחורינו ומילים כמו סליחה, התנצלות וחשבון נפש מרחפות באוויר. אין מגשר שלא מכיר את "חשבון הנפש המקצועי" והביקורת העצמית. אלה, בעיני, מחויבי המציאות עבור כל עולם הגישור. מה שבעיקר מטריד ומעורר שאלות הוא המקום העמום והחמקמק של הכוח וההשפעה של המגשר בהליך הגישור. מציאת האיזון העדין בין האוטונומיה של המגושר והגעה להסכמה מדעת לבין כוחו והשפעתו של המגשר בגישור – היא משימה מורכבת.

עמדת הכוח החמקמקה של המגשר

בידי המגשר שיקול דעת נרחב על אופן ניהול ההליך, והשפעתו על המגושרים ותוצאות הסכסוך גדולה. בעוד הצדדים לגישור מוחלשים מעצם היותם בסכסוך, המגשר נמצא בעמדת כוח ביחסיו עם הצדדים. עמדת הכוח הזו נוצרת בין היתר בשל מומחיותו המקצועית של המגשר - מומחיות ביישוב סכסוכים ולעיתים גם בתחום המהותי של הסכסוך.

הלגיטימיות של מעמד המגשר כאיש מקצוע והסמכות הנובעת מכך מגבירים את השפעתו. האפשרות הייחודית של המגשר לקיים פגישות נפרדות עם כל אחד מהצדדים ולקדם מהלכים בגישור על בסיס המידע הסודי שעלה בהן, מעצימה את כוחו והשפעתו של המגשר.

לא זו אף זו, פעמים רבות הציפייה של הצדדים שהמגשר יפתור בעצמו את הסכסוך ויביא לסיומו מגייסת אותו להפעיל יותר כוח והשפעה מהרצוי. בשורה התחתונה למגשר – כל מגשר - יכולת לעצב את סביבת המשא ומתן והתנהגות הצדדים, ולהיות בעל השפעה רחבה על תוצאות הגישור.

*****

עד כמה השפעתי אני על האישה שבחרה לסגת מתביעת הפיצויים שלה? "חשבון הנפש" הזה העסיק אותי לא מעט מאותו רגע שבו הפגישה הנפרדת שערכתי עמה הביאה להחלטתה לוותר לגמרי על תביעת הפיצויים נגד המדינה. ניסיתי שוב ושוב לפענח את שתיקתה בפגישה הנפרדת הזו – שתיקה כהסכמה? שתיקה כחולשה?

שאלתי את עצמי עד כמה הפעלתי את כוח ההשפעה והשכנוע בגישור בכלל ובפגישה הנפרדת עם האישה בפרט, האם זה היה מידתי? האם הבחירה שלה נבעה מרצון חופשי? מה ההבדל בין שכנוע למניפולציה? מה הוגן להפעיל ומה לא? מה מבדיל בגישור בין מניפולציה לצורת השפעה אחרת? ומתי הפעולה הלגיטימית הופך ללא מוסרית? שאלות רבות.

לצד יתרונותיה, פגישה נפרדת לכשעצמה יוצרת מקום של השפעה עצומה של המגשר על המגושר. כמעט אף פעם לא אקיים פגישה נפרדת עם צד אחד ללא נוכחות עורך הדין שלו. מבחינתי, עורך הדין נמצא שם על מנת לשמור על הלקוח, לייעץ, לתת מידע. אולם במקרה הזה חשתי כי עורך הדין אינו בקיא בתחום ולא ער למשמעויות נוספות של ניהול התיק בבית המשפט. מאוד רציתי שהאישה "תינצל" מדיון משפטי חשוף ופומבי עם סיכוי גדול שתפגע הן מפסק הדין והן מהתהליך המשפטי שיתלווה לו. האם עברתי את הגבול הסביר של "לשמור על האישה"? כמה נהגתי בפטרנליסטיות כלפיה?

שאלתי את עצמי האם אני להוטה מידי "להציג הישג" בפני עצמי, בפני הפרקליטות ובפני בית המשפט או שכל מטרתי היא לייצר עבור שני הצדדים הסכמה מיטבית.

לא בכדי, בעקבות הצהרת האישה המפתיעה כי ברצונה לוותר על התביעה, ביקשתי שיילקח פסק זמן של שבוע על מנת לאפשר לאישה להתייעץ ו"לישון על זה". אולם גם לאחר אותו שבוע החלטתה לא השתנתה, ובעקבות זאת הוגשה בקשה לדחיית התביעה אשר קיבלה תוקף של פסק דין. הגישור הסתיים, אולם השאלות שלי על התהליך, ההתבוננות הפנימית ו"חשבון הנפש המקצועי" המשיכו ללוות אותי עוד זמן רב.

לקדם את תפיסת "המגשר האתי" שבוחן את פעולותיו

במרחב של המגשר כאיש מקצוע חשוב לקדם את התפיסה של ה"מגשר האתי". ד"ר עומר שפירא במאמרו "ניתוח סוגיות אתיות בגישור ומיסוד פורום אתיקה" מציין כי המגשר האתי שואל את עצמו: האם אני פועל נכון? מהן דרכי הפעולה הפתוחות לפני? מה קובעות הנורמות האתיות באותו נושא? לא על כל השאלות שיתעוררו ישנן תשובות, ולא כל התשובות הן מדויקות ונכונות, אך עצם העלאת השאלות יוצרת שיח פנימי חשוב. לעתים אף מומלץ כי השיח הפנימי האישי יתפתח להתייעצות עם עמיתים.

במרחב האקדמי חשוב להרחיב את ההכשרה של המגשרים באתיקה. לצייד אותם בכלים ולעודד ביקורת עצמית כחלק מעיצוב והתפתחות המגשר. בין השאר חשוב להטמיע גם שפה ותרבות גישורית של ביקורת עצמית. ד"ר שפירא מציע במאמר תהליך מובנה להתמודדות עם שאלות אתיות בגישור. המודל מורכב משלושה מרכיבים: קביעת עובדות, זיהוי הנורמות האתיות הרלוונטיות ויישום הנורמות האתיות לצורך מציאת פתרון בר הצדקה.

במרחב הציבורי עולם הגישור נמצא בתקופה של התרחבות והתפתחות. לכן דווקא בעת הזו חשוב לערוך שינויים וחידושים באסדרה של האתיקה המקצועית בגישור. חלקה אמנם מעוגן בתקנות הגישור, אך מדובר באסדרה בסיסית בלבד שאינה מספיקה. בעיני הגישור בארץ "בשל" דיו לגיבוש קוד אתי מתקדם אשר לוקח בחשבון את ההגדרות והמודלים השונים המיושמים בגישור, את היעדים והדגשים המשתנים ממודל למודל, ואת סגנונות הגישור המגוונים. לצד גיבוש קוד אתי אחיד, ניתן יהיה להתייחס ואולי אף להבדיל בין גישור "פרטי" לעומת גישור החוסה בצילו של בית המשפט, ולהתייחס באופן אחר לתחומים השונים בהם מיושם הגישור: בקהילה, בעסקים, במשפחה, בעבודה ועוד.

קידום תפיסת ה"מגשר האתי" שלא מפסיק להתבונן על פעולותיו שלו, לצד מתן הכשרה וכלים לעידוד הביקורת העצמית ובשילוב גיבוש קוד אתי עדכני ומעשי יהווה צעד משמעותי כחלק מאותו "חשבון נפש מקצועי" הנחוץ בעולם הגישור בכללותו ובקרב כל מגשר ומגשר.